• מטרה מרכזית: צמיחה מהירה של נכסים, ניהול חובות, קונקרטיזציה של תוכנית הפרישה
• שיעור חיסכון: 20-30% מההכנסה
• הקצאת נכסים: מניות 60-70% + איגרות חוב 30-40%
• עדיפות: מיצוי מקסימלי של חיסכון פנסיה (מגבלת הנחת מס) → ניהול IRP/פנסיה תעסוקתית → איזון בין קרנות דיור ופרישה

• מטרה מרכזית: שימור קרנות פרישה, התאמת סיכונים, תוכנית פרישה ספציפית
• שיעור חיסכון: 30% או יותר מההכנסה
• הקצאת נכסים: מניות 40-50% + איגרות חוב 50-60%
• עדיפות: קונקרטיזציה של זמן/קרנות פרישה → הקצאה מחדש של נכסים (הגדלת חלק הנכסים הבטוחים) → יצירת אסטרטגיית הטבות פנסיה לאומית

• מטרה מרכזית: מעבר של מקורות הכנסה, הבטחת זרימת מזומנים יציבה
• הקצאת נכסים: מניות 30% + איגרות חוב 50% + נכסים נזילים 20%
• עדיפות: החלטה על זמן/שיטת הטבות פנסיה → ביטוח בריאות ותוכנית טיפול ארוך טווח → יצירת אסטרטגיית ניהול זרימת מזומנים

עדיף להתחיל כמה שיותר מוקדם. התחלה בשנות ה-20-30 מאפשרת צבירת קרנות פרישה מספקות עם סכומים קטנים הודות להשפעות הריבית הדריבית. למשל, התחלה בגיל 25 עם 300,000 וון חודשי יכולה לצבור כ-800 מיליון וון בגיל 65 (בהנחת תשואה שנתית של 5%), אבל התחלה בגיל 35 דורשת 650,000 וון חודשי לאותו הסכום.

הפנסיה הלאומית לבדה אינה מספיקה לכיסוי הוצאות המחיה לאחר הפרישה. שיעור ההחלפה הנוכחי של הפנסיה הלאומית הוא כ-30%, עם הטבות ממוצעות של 500-700,000 וון חודשי. לפרישה יציבה, חשוב להכין מקורות הכנסה שונים כמו פנסיה תעסוקתית, פנסיה פרטית וחיסכון אישי.

ההקצאת הנכסים האופטימלית משתנה על פי הגיל, סובלנות הסיכון והשנים הנותרות עד הפרישה. בדרך כלל, ככל שהפרישה רחוקה יותר, כך שיעור המניות גבוה יותר; ככל שהפרישה קרובה יותר, כך שיעור האיגרות חוב והנכסים הבטוחים גבוה יותר. הדרכה גסה המבוססת על גיל היא "110 - גיל = שיעור מניות (%)", אך יש להתאים בהתאם לנסיבות אישיות והעדפות.